אז נפרדתם מהפחמימות למשך תקופה מסוימת, או לחילופין עשיתם "אתגר" ועמדתם בו – ובאמת הגעתם לתוצאה הרצויה… איזה כיף!
אבל מה קורה יום אחרי?
שחררתם קצת את הרסן… ואתם מתחילים לראות שהשינוי שהשגתם לאט לאט נעלם ואתם מתחילים לחזור בכיוון ההפוך… מתסכל.
אז אתם שואלים את עצמכם – איך אנחנו יכולים לשמור על התוצאות שהשגנו? האם כל החיים אנחנו צריכים להיות ב"משטר" כדי לשמור?
אז התשובה היא כמובן שלא…
והאמת, שזו בכלל לא השאלה שצריך לשאול. וגם לא המועד שאנחנו צריכים לשאול אותה.
השאלה שאנחנו צריכים לשאול, היא עוד בתחילת התהליך – לפני שבכלל נכנסנו לזה. וזה בעצם כמה שאלות:
- איזה תהליך יכול להתאים לי לאורך זמן?
- איזה תהליך יהיה לי נוח בחיי היום-יום ואוכל באמת להתמיד בו?
- עם איזה תהליך לא ארגיש ב"משטר"?
ושלא תטעו,
אני לא בא להגיד שהדרך שאני מאמין בה – מתאימה לכולם.
יש אנשים שיכולים לעשות דיאטה כזו עם מגבלות, ולהצליח להתמיד איתה שנים וזה טוב להם.
אבל כל אחד מכיר את עצמו ויודע אם הוא מצליח לוותר על פחמימות במחשבה שזה לתקופה זמנית או במחשבה שזו דרך חיים.
תהליכי ירידה במשקל שמונעים מאיתנו דברים שאנחנו רוצים, לא יכולים להחזיק מעמד. ותהליכים שהם זמניים נועדו מראש לכישלון. אי אפשר לבוא בגישה של "אוקיי אז אני אוותר על פחמימות לחודשיים, ארד במשקל ואז אני אחזור לשגרה" – כי זה פשוט לא עובד. ברגע שחוזרים לאכול פחמימות גם יש את הפיצוי הרגשי על כל התקופה של ההמנעות וגם הגוף חוזר לקבל משהו שלא קיבל הרבה זמן ומגיב בהתאם ואז כל מה שהשגנו הולך…
אוכל זה חלק מהכיף בחיים
אז כאמור, יש אנשים שזה באמת יכול להתאים להם. גם לאורך זמן. וזה בסדר.
אישית, אני לא רואה איך אני יכול לוותר על דברים שאני אוהב לאכול. מבחינתי – אוכל זה חלק מהכיף בחיים! ליהנות מפיצה, עוגה או שוקולד עושה לי טוב ואני לא מוכן לוותר על זה.
ובאמת שלא חייב לוותר.
כשאני עובד עם לקוח על תפריט, אני מנסה לתת מענה גם על הדברים שהם "מותרות" ועושים לנו טוב על הלב. כדי לא ליצור מצב שמרגישים חוסר באופן קבוע – ואז מפצים. זה בעצם מה שעוזר להתמיד לאורך זמן, ולא לתקופה קצרה רק בשביל השינוי.
